התירס אוהב קרקע עשירה, מנוקזת היטב ומלאה בחומר אורגני. מומלץ להעשיר את האדמה בקומפוסט או זבל אורגני לפני השתילה. בישראל, מועד השתילה האידיאלי הוא לאחר סכנת הקרה האחרונה, החל מחודש מרץ ועד יולי, בהתאם לאזור האקלים.

בניגוד לירקות רבים, תירס מואבק על ידי הרוח, ולכן עדיף לשתול אותו בגושים או בלוקים של לפחות 4 שורות, ולא בשורה אחת ארוכה. שמרו על מרווח של כ-20-30 ס"מ בין צמח לצמח, ו-60-90 ס"מ בין השורות, כדי לאפשר זרימת אוויר טובה והאבקה יעילה.

התירס הוא צמח צמא במיוחד, ודורש השקיה סדירה ועמוקה, במיוחד בתקופת הפריחה והתפתחות הקלחים. השקיה בטפטוף היא הדרך היעילה ביותר בישראל. הקפידו על קרקע לחה באופן אחיד, אך הימנעו מעודפי מים העלולים לגרום לריקבון שורשים. בקיץ הישראלי החם, ייתכן שתידרש השקיה יומיומית או לסירוגין, כ-5-10 ליטר למטר רבוע, בהתאם לסוג הקרקע ולטמפרטורה.

תירס זקוק לשמש מלאה – לפחות 6-8 שעות שמש ישירה ביום. הוא צמח רעבתן במיוחד וחובב חנקן, לכן מומלץ לדשן אותו בדשן עשיר בחנקן בשלבי הגידול הראשונים, ושוב לפני הפריחה. זכרו שהאבקה יעילה היא המפתח לקלחים מלאים, ולכן שתילה בגושים חשובה כל כך.

המזיק העיקרי לתירס בישראל הוא תולעת האוזן (Helicoverpa zea), הפוגעת בקלחים. ניתן לנסות לטפל בה באופן אורגני על ידי טפטוף כמה טיפות שמן מינרלי לתוך קצה הקלח כשהשערות רק מתחילות להופיע. כנימות עלולות גם הן להופיע, וניתן לרסס במים וסבון או בתכשירים אורגניים ייעודיים.

התירס מוכן לקטיף כאשר השערות בקצה הקלח מתייבשות ומשחירות, והקלח עצמו מרגיש מלא ומוצק. כדי לוודא, קלפו בעדינות פינה קטנה ובדקו גרגר – אם הוא מפריש נוזל חלבי כשלוחצים עליו, התירס מוכן. קטפו את הקלחים בסיבוב חד כלפי מטה.

• צפיפות יתר: שתילה צפופה מדי תפגע באוורור, בהאבקה ובהתפתחות הקלחים. • השקיה לא עקבית: חוסר מים או עודף מים יפגעו באיכות הגרגרים ויגרמו לקלחים קטנים. • חוסר שמש: תירס זקוק לשמש מלאה כדי להתפתח כראוי. • חוסר דישון: צמח רעבתן שלא יקבל מספיק חומרי הזנה לא יניב יבול טוב.